<h1>כל בו הלכ' תפלת המועדות סימן נ"ב</h1>
<h2>דף י.</h2>
ואחר כך קורין את ההלל, ומברכין לגמור את ההלל. וכ"א יום גומרין אותו, ומברכין לפניו ולאחריו. ואלו הן ב' ימים של פסח וב' של שבועות וט' של סוכות וח' ימי חנוכה. וצריך עיון למה אין קורין בלי דילוג בימים אחרונים של פסח, כמו שעושין ימים ראשונים מפסח עצמו, ומה בין אלו מכל ימי החג, שבכל ימי החג קורין (אותן) [אותו] בלי דילוג. ויש נותנים טעם בדבר, לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם, ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון, ושני שגם הוא ספק ראשון, אבל בשביעי אף על פי שהוא קודש, מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום, על דרך שאמרו ז"ל ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, לפיכך אין קורין אותו אלא בדילוג, אבל בחג שכל יום ויום חלוק קרבנות מברכין על כל אחד ואחד, שאין יום זה דומה לשעבר. ויש נותנין טעם אחר, והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושניה, לפי שבשאר ימים אפשר ליה בפירות או בפת אורז ודוחן וכיוצא בהן, לפיכך אין מברכין על ההלל רק בב' ימים ראשונים שהם חובת מצה שהיא עיקר מצות היום, אבל בחג שכל שבעת הימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל עת שיכנס לישב בה, צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום. ובשמיני של חג גם כן שהוא רגל בפני עצמו כמו שנבאר בע"ה. וגם בח' ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור, לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק.
